🌅 שקיעה חמה · sunset

🕎

אור לגויים

שיעור של הרב יהודה טאוב

שבע מצוות בני נח – חלק א: שלושה סוגים של בני נח, הרמב"ם המחייב ללמד את כל באי העולם, שיטת הרבי מלובביץ' והסברו של הרב שאול ישראלי

▶ לצפייה בשיעור
⌄
🌤️

חלק א

קומי אורי

🌅

"קומי אורי כי בא אורך"

הנביא מבטיח שיבוא יום שבו העמים יבואו ללמוד מעם ישראל איך לחיות.

השיעור עוסק בשבע מצוות בני נח, ונושאו קשור להפטרת השבוע: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

מה מבטיח הפסוק? שיבוא יום שבו העולם כולו יראה את עם ישראל כאור העולם. יהיה חושך, אנשים לא יידעו מהי הדרך הנכונה, איך מוצאים סדר בעולם, ואז יבואו כולם לכאן ללמוד. עם ישראל יהיה המורה של כולם: איך צריך להתנהג, מהי הדרך הנכונה.

בשיעור הוזכר שגם בזמננו רבים בעולם רואים בעם ישראל עם חכם בצורה שקשה לתפוס בשכל אנושי. והפסוק מבשר שזה רק ההתחלה: יבואו ללמוד לא רק חכמה, אלא גם דרך חיים.

השיעור מבקש לברר: האם זו רק הבטחה לעתיד, או שיש לנו תפקיד בכך כבר עכשיו? מי צריך לדאוג שהעולם ידע את הדרך? ובחלקו השני של הנושא יובאו גם סיפורים מעשיים, מפי אנשים שעסקו בכך בעצמם.

🕎

למה דווקא מנורה?

המנורה נבחרה לסמל, כי עם ישראל נועד להיות אור לגויים.

כשחיפשו סמל למדינה, בחרו במנורה. ומדוע דווקא מנורה? אחד הנימוקים שהובאו אז: עם ישראל נועד להיות אור לגויים, אור לעולם. והאור שלו, במנורה של בית המקדש הראשון והשני, הפיץ את האור הזה בעולם כולו. ולכן גם בימינו תשמש המנורה להאיר לעם ולעולם.

כלומר, סמל המנורה מבטא את הרעיון שאנחנו אמורים להיות אור לעולם כולו: ללמד את העולם מהי הדרך הראויה, איך צריך להתנהג.

והרעיון הזה חוזר בפסוקים רבים. ישעיהו אומר: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב... וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ". ובמקום אחר: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם".

הפסוקים מבטיחים שיבוא יום ויבואו לכאן גויים רבים ללמוד איך צריך להתנהג. בשיעור נאמר שזה כבר קורה, והרב ראה זאת בעיניו כמה פעמים.

☀️

חלק ב

שלושה סוגים של בני נח

📚

שלושה סוגים

ההלכה מבחינה בין גר תושב, בן נח השומר מצוותיו, ומי שאינו שומר אותן.

לפני שלומדים מהי החובה כלפי אומות העולם, צריך לברר אילו סוגים של בני נח יש. יש ביניהם הבדלים עצומים, וההלכה מבחינה ביניהם בבירור.

הגמרא וההלכה מחלקות את בני נח לשלושה: יש גר תושב. יש מי ששומר את שבע המצוות. ויש מי שעובר על שבע המצוות בידיים, במזיד.

וכך מובא בראשונים: "בן נח" שמוזכר בכל מקום אינו גר תושב. בן נח הוא מי שנוהג במצוות שלו כראוי, אדם טוב והגון. גר תושב הוא מי שבא לפני בית דין של ישראל וקיבל עליו את המצוות בפניהם. וכיוון שקיבל אותן בפני בית דין, התורה הזהירה עליו יותר משאר בני נח.

גר תושב אינו מקבל עליו את כל המצוות, כמו גר צדק. הוא מקבל את שבע מצוות בני נח. בשיעור הוזכר שבזמננו נעשו כאן בארץ כמה פעמים מושבים של בית דין, שבאו לפניהם בני נח וקיבלו עליהם את המצוות. ויש דיון אם הדבר צריך להיות דווקא בפני בית דין של סמוכים.

🏅

מצווה ועושה

בן נח שקיבל את המצוות בפני בית דין מקבל שכר כמצווה ועושה.

יש לקבלה בפני בית דין גם משמעות של שכר. הגמרא אומרת שהקדוש ברוך הוא ראה שבע מצוות שנצטוו בני נח ולא קיימו אותן, ועמד והתירן להם. ומפרשת הגמרא שאין הכוונה שהותרו באמת, אלא שאינם מקבלים עליהן שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה.

אבל מי שבא וקיבל אותן לפני בית דין, נחשב כמצווה ועושה, ושכרו גדול הרבה יותר.

ועל הסוג השני, בן נח שלמד את הנושא והחליט לשמור את המצוות בלי לקבלן בפני בית דין, מובא בראשונים שהוא נדון כמי שאינו מצווה ועושה. ובכל זאת יש לו שכר, כי סוף סוף הוא עושה אותן. הוא אדם טוב, מתנהג כראוי, ואסור לפגוע בו בשום צורה.

וגר תושב, שקיבל בפני בית דין, מותר לו לשבת בארץ ישראל, ואנו מצווים להחיותו, כמו שנאמר "וְחַי אָחִיךָ עִמָּךְ". ובמקרה הצורך אף נותנים לו צדקה.

🚫

הסוג השלישי

מי שעובר על שבע המצוות כדרך קבע, אין לו מעמד של בן נח השומר מצוותיו.

הסוג השלישי הוא מי שאינו נזהר בשבע המצוות: עובד עבודה זרה, או מי שהרציחה והגזל הם דרכו. על כגון זה אמרו בגמרא את הביטוי "לא מעלין ולא מורידין": אין חובה להצילו, אבל גם אין פוגעים בו.

הרמב"ם מנסח את זה בדיוק רב: אם ראה אחד מהם טובע, לא יעלנו. אבל להרגו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה – אסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה. זה גבול חשוב מאוד, ונחזור אליו בהמשך.

הרב הדגיש שמדובר כאן לא במעידה חד פעמית של אדם, אלא במצב שבו העבירה על המצוות היא שיטה ודרך חינוך: כשכך מלמדים וכך נוהגים, וזו הצורה הטבעית של החברה. ובכל מקרה, גם לגבי סוג זה, הראשונים עצמם מזהירים שלא להתעסק בכך ולא להסתבך, כי הדבר עלול לגרום לבעיות גדולות.

אלה שלושת הסוגים. ועכשיו אפשר לעבור לשאלה המרכזית: מה תפקידנו כלפי כל אחד מהם?

📏

כללים ברורים

במקום לבדוק כל אדם לגופו, הראשונים קבעו הגדרות ברורות לשלושת הסוגים.

אם מסתכלים בלשון הרמב"ם, הדבר נראה מסובך מאוד. איך אפשר לדעת על כל אדם אם קיבל עליו את המצוות או לא? האם צריך לערוך מחקר על כל אחד ואחד?

לכן, כפי שהוסבר בשיעור, הריטב"א קובע כללים מוגדרים הרבה יותר. הוא מונה את הסוגים בבירור: גר צדק, שהתגייר לגמרי. גר תושב, שקיבל עליו בפני בית דין של ישראל את שבע המצוות ומותר לו לשבת בינינו בארץ ישראל, ואנו מצווים להחיותו. בן נח, שהחליט לשמור את המצוות מעצמו, בלי לקבלן בפני בית דין, ואנחנו יודעים שהוא מקיים אותן. ומי שאינו נזהר בהן כלל.

בשיעור הוצגו גם תמונות של אדם אחד, שבצעירותו היה מטיף לדת אחרת, ולימים התגייר לגמרי. קשה להאמין שזה אותו אדם. זו דוגמה לכך שהמעבר בין הסוגים אפשרי, ושאדם יכול לעלות מדרגה אחר מדרגה.

החלוקה הזאת חשובה, כי ההלכה מתייחסת לכל סוג בצורה שונה לגמרי: כלפי זה יש חובה לעזור, כלפי זה יש כבוד, וכלפי זה יש הסתייגות. אבל אף אחד מהם אינו הפקר. ובכל מקרה, כפי שנראה מדברי הרמב"ם עצמו, גם כלפי הסוג השלישי אסור לפגוע בידיים, כל עוד אינו עושה עמנו מלחמה.

📖

התעוררות בעולם

בשנים האחרונות נכתבו ספרים רבים על שבע מצוות בני נח, ברוב לשונות העולם.

בשיעור הוצגה רשימה של ספרים שקיימים כיום על שבע מצוות בני נח. ההתעוררות בעולם גדולה מאוד. רוב הספרים כתובים באנגלית, אבל יש בשפות רבות.

בראש הרשימה עומד רבי יואל שוורץ, שספריו תורגמו לשפות רבות, ועליו יורחב בחלקו השני של הנושא.

והדבר בולט במיוחד, כי פעם כמעט לא היה דבר כזה. הרב סיפר שבעבר, כשעסק בגיור, חיפש חומר כתוב על גרים ועל בני נח, ולא מצא כמעט כלום. כמעט כל מה שקיים כתוב בשנים האחרונות.

ההתעוררות הזאת, שבה בני נח רבים מתחילים ללמוד ולקיים את מצוותיהם, היא כמו התחלה של התגשמות הנבואה "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ". וזה מביא אותנו לראש השנה, ולתפילה שבה אנחנו מבקשים בדיוק את זה.

🌅

חלק ג

וידע כל פעול

👑

"מלוך על כל העולם כולו"

בראש השנה אנו מתפללים שכל העולם כולו יכיר במלכות ה'.

אנחנו עומדים לפני ראש השנה, והוא היום שבו אנו מתפללים שהדבר הזה באמת יקרה. באחת התפילות החשובות ביותר של היום אנו אומרים: "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ".

וממשיכים: "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

שימו לב כמה יפה התפילה בנויה. יש בה שלוש מדרגות: "פעול", "יצור", "אשר נשמה באפו". הולכים ועולים. ובמקביל, גם בצד השני יש עלייה: "וידע" – ידיעה, שהיא הנמוכה; "ויבין" – הבנה, מדרגה גבוהה יותר; "ויאמר" – שהאדם כבר מוציא את הדבר מפיו, החוצה.

יש פירושים רבים מי הם "פעול", "יצור" ו"נשמה באפו". ויש שהסבירו ש"פעול" כולל אפילו את בעלי החיים, כמו שנאמר לעתיד לבוא: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ", "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". הדעה תגיע עד הנמוכים ביותר.

🤲

תפילה או גם מעשה?

השאלה היא אם רק מתפללים שהעולם יכיר בה', או שיש לנו גם חובה לפעול לכך.

בתפילה הזאת אנו מבקשים שכולם יכירו בה'. אבל כאן עולה שאלה גדולה, שנוגעת לכל עניין הגאולה: האם הגאולה היא רק תפילה, או שצריך גם לפעול כדי שתקרה? האם רק מחכים ומתפללים, או שצריך לעשות מעשים בפועל?

ובנוגע לנושא שלנו: האם באמת אנחנו חייבים לדאוג שכל העולם יידע את שבע המצוות? האם זה תפקידנו, תפקידם, או תפקידו של בורא עולם? מי צריך לדאוג שהעולם כולו יכיר?

בשיעור שמעו את התפילה "וידע כל פעול" במנגינתה המוכרת, ואחר כך עברו ללמוד את השאלה הזאת מן המקור. והמקור הוא רמב"ם מדהים ומיוחד מאוד, בהלכות מלכים, שיש בו חידושים שקשה לעכל.

כדי להבין אותו, צריך לקרוא אותו בעיון, לראות מה קשה בו, ואז לראות איך גדולי הדורות האחרונים הבינו אותו.

🌇

חלק ד

רמב"ם שקשה להבין

📜

"וכן ציוה משה רבנו"

הרמב"ם כותב שמשה רבנו ציווה לכוף את כל באי העולם לקבל את מצוות בני נח.

בהלכות מלכים פותח הרמב"ם בדין יפת תואר, שנקרא בפרשת השבוע הקודם, ומשם עובר לדין כללי: אין כורתים ברית לגוי, עד שיקבל עליו את שבע המצוות שנצטוו בני נח.

ובהלכה שאחריה כותב הרמב"ם: "משה רבנו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל, שנאמר 'מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות... אבל מי שלא רצה, אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות".

ואז מגיע החידוש: "וכן ציוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטוו בני נח". ומי שמקבל אותן, נקרא גר תושב בכל מקום, וצריך לקבלן בפני שלושה חברים.

יש כאן חידושים שקשה מאוד לעכל. הרב שאל: האם שמעתם אי פעם בהיסטוריה שיהודים הלכו למקום כלשהו וכפו על גויים לקיים מצוות? היה דווקא ההפך. ועוד: הרמב"ם מדבר על "כל באי העולם", לא רק על יושבי ארץ ישראל. מה לנו ולעולם כולו?

❓

שלוש קושיות

מן הרמב"ם עולות שלוש שאלות קשות, שמחייבות עיון.

נסדר את הקושיות שעולות מן הרמב"ם. ראשית, הוא אומר שבני ישראל נצטוו לכוף את כל העולם לקבל שבע מצוות. לא שמענו שדבר כזה נעשה אי פעם בהיסטוריה. שנית, הוא מדבר לא רק על יושבי ארץ ישראל, אלא על כל באי העולם. מה הקשר שלנו לכל העולם כולו?

שלישית, הרמב"ם כותב שמי שלא קיבל, דינו חמור, ומוסיף: "אם ישנו תחת ידינו". מה פירוש הדבר? האם הכוונה לכל מקום שבו אנחנו חיים? או למצב מסוים מאוד, של שלטון וריבונות?

והרמב"ם הזה בא מיד אחרי דין יפת תואר, שגם בו כתוב שאם אינה רוצה להניח את עבודתה הזרה אחרי שנים עשר חודש, דינה חמור. ההקשר הזה, של מלחמה וכיבוש, חשוב מאוד להבנת הדברים, כפי שנראה בהסבר של הרב שאול ישראלי.

הקושיות האלה אינן חדשות. הן שהביאו את גדולי הדורות לעיין שוב בדברי הרמב"ם, ולהוכיח שאין לקרוא אותם כפי שהם נראים במבט ראשון.

🔍

"מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא"

הרמב"ם מדגיש שבן נח צריך לקיים את המצוות משום שה' ציווה בהן בתורה.

ועוד חידוש ברמב"ם, בהמשך: לא די שבן נח יקיים את המצוות. הרמב"ם כותב שהוא צריך לקבל אותן ולעשות אותן מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח נצטוו בהן. רק אז הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.

כלומר, לא מספיק שאדם הגיע מכוח שכלו למסקנה שאסור לרצוח ולגזול. הרמב"ם רוצה שהוא יקיים זאת כמצוות ה'. זה חידוש גדול.

הרמב"ם הזה קשה מאוד, והיו שרצו ללמוד אותו כפשוטו ולהוציא ממנו מסקנות מעשיות קיצוניות. כך עשו מחברי הספר "תורת המלך", שעורר סערה גדולה. רבנים רבים וציבור תורני רחב יצאו נגדם, ורוב הרבנים לא למדו את הרמב"ם כמותם.

לכן צריך לראות איך גדולי הדורות האחרונים הבינו את הרמב"ם. ונתחיל בשאלה הראשונה, החשובה ביותר: האם באמת אפשר להוכיח מן הרמב"ם שחובה עלינו ללמד את כל באי העולם?

🌆

חלק ה

שתי דרכים בהבנת הרמב"ם

🕯️

שיטת הרבי מלובביץ'

הרבי מלובביץ' לימד שמן הרמב"ם עולה חובה ללמד את בני נח את מצוותיהם.

השיטה הראשונה היא של הרבי מלובביץ'. החל משנת תשמ"א בערך, ובעיקר בשנת תשמ"ג, הוא היה חוזר על כך פעמים רבות: צריך ללמד את הגויים את שבע המצוות שלהם. והוא הסביר מאיפה לומדים את זה.

וכך למד את הרמב"ם: הרמב"ם כותב שמשה רבנו לא הנחיל את התורה אלא לישראל. אם כן, מה שכתוב בתורה, שבני נח חייבים בשבע מצוות, נמצא רק בתורה שניתנה לנו. חלק כתוב במפורש בפסוקים, בציווי לאדם הראשון ובציווי לנח אחרי המבול, והשאר נלמד בגמרא. אבל כל זה אינו בידיהם. איך אפשר לצפות מהם לדעת את מה שלא נמסר להם? מכאן למד הרמב"ם שחובה עלינו להודיע להם.

וטעם שני: התורה ניתנה לנו, ולכן עלינו מוטלת האחריות לדאוג לקיומה בעולם. וזה כולל גם את החלק שבתורה שנוגע לבני נח.

והרבי סבר שזו חובה גמורה. מי שפוגש גוי, יאמר לו שהוא מצווה לקיים שבע מצוות בני נח, ופעמים רבות הוא יקשיב. ושליחים רבים יצאו באמת לפעול בעניין הזה, ועד היום יש כאלה שממשיכים. בשיעור הוצגו תמונות וסרטונים של קהלים גדולים של בני נח שמקשיבים ללימוד הזה בעיון. לא כולם מקשיבים, אבל רבים מאוד כן, ורבים מהם התחילו לשמור את המצוות.

🕰️

למה לא עשו זאת קודם?

במשך הדורות היה מסוכן לעסוק בכך, ולכן לא נכתב על הנושא כמעט דבר.

אבל אם זו חובה, שאל הרבי, למה לא מצאנו במשך כל ההיסטוריה חוברת אחת שמלמדת את הגויים את מצוותיהם? הרשימה הארוכה שראינו קודם היא כולה מן השנים האחרונות. ואם פותחים את מפרשי הרמב"ם, כמעט איש אינו דן במקורו של הדין הזה.

ותשובת הרבי: זה היה מסוכן. בתנאי הגלות, אילו היו יהודים פונים לגויים ואומרים להם לעזוב את אמונותיהם, אפילו חלקית, הדבר היה מסכן את הקהילות. לכן יהודים לא עסקו בזה כלל.

אבל היום, אמר הרבי, אדרבה: אין שום מניעה ללמד. ולכן היום זו חובה גמורה.

בשיעור הושמע גם קטע מדבריו של הרבי בעניין, והרב הדגיש את מה שעולה מהם: אל תאמר שאתה עסוק בלימוד נגלה או נסתר או באמירת תהילים. אין כאן תירוצים. אם אתה פוגש בן נח, יש עליך חובה לומר לו על המצוות שלו.

📘

תשובתו של הרב שאול ישראלי

הרב שאול ישראלי הבין שהרמב"ם אינו מדבר על כפייה בכל העולם, אלא על דיני מלחמה וכיבוש.

הסבר שני לרמב"ם כתב הרב שאול ישראלי, מחשובי פוסקי הדור הקודם, בספרו "עמוד הימיני" (סימן י"ב, לפי מה שהוזכר בשיעור). התשובה נכתבה בשנות המדינה הראשונות, ונגעה לשאלות רבות של יחס ההלכה לנכרים שבארץ: מי מהם רשאי לשבת בה, מה מעמדו, ואיך צריך לנהוג כלפיו. הרב ישראלי היה מגדולי הפוסקים בדור שאחרי קום המדינה, ועסק רבות בשאלות שהמציאות החדשה העלתה.

הוא פותח בתמיהה: לא מצאנו בתורה ובחז"ל חיוב כזה, להפוך את כל העולם לגרים תושבים. מאיפה לקח זאת הרמב"ם? ועוד: אם צריך לכפות על כל העולם בכוח, איך יש בכלל מושג של "מלחמת רשות"? הרי כל מלחמה הייתה הופכת למלחמת כפייה דתית. ודאי שאין דבר כזה.

אלא, אומר הרב ישראלי, ודאי שאין זו כוונת הרמב"ם. כוונתו לנכרים במקום שנכבש במלחמה ונעשה חלק מארץ ישראל. שם חל האיסור מן התורה "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי": אסור להשאיר בארץ מי שאינו שומר שבע מצוות.

ומה שכתב הרמב"ם "ואם לאו יהרג", פירושו: אין עושים עמם שלום אלא על תנאי זה. התורה אמרה שבמלחמה, אם לא נעשה שלום, הדין שונה. והתנאי לשלום, לפי הרמב"ם, הוא קבלת שבע המצוות.

⚖️

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן

הרמב"ם מתנה את השלום בקבלת שבע המצוות, והרמב"ן סובר שדי במס ובשעבוד.

לפי זה מסביר הרב ישראלי יפה את המחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד והרמב"ן בפרשת "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם".

הרמב"ם סובר שאין עושים שלום אלא אם כן מקבלים מס, שעבוד, וגם שבע מצוות בני נח. בלי זה אין שלום. הרמב"ן לעומתו כותב שייתכן שאין צורך להודיע להם אלא על המס והשעבוד, ואחרי שיהיו משועבדים נאמר להם גם שלא יעבדו עבודה זרה. אבל אין זה תנאי לשלום.

ובמה תלויה המחלוקת? במהותו של גר תושב. לפי הרמב"ם, גר תושב הוא מי שמותר לו לשבת בארץ ישראל, ובלי קבלה של שבע המצוות אין לו זכות זו. לכן לא די שאינם עוברים עליהן בפועל; צריך שיקבלו אותן.

נמצא, לפי הרב ישראלי, שהרמב"ם אינו מדבר על פעולה נגד בני נח בכל מקום בעולם. הוא מדבר על מי שיושב בארץ ישראל ועל דיני השלום והמלחמה. ובחוץ לארץ אין שום חיוב כזה כלל.

🛑

"מפני שאינו עושה עמנו מלחמה"

הרמב"ם עצמו אוסר לפגוע בנכרי שאינו נלחם בנו.

והראיה הברורה ביותר להבנה הזאת היא מדברי הרמב"ם עצמו, בהלכות עבודה זרה: אין כורתים ברית לעובדי כוכבים כדי שנעשה עמהם שלום ונניחם לעבוד עבודה זרה. ולכן, אם ראה אחד מהם טובע, לא יעלנו. "אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה, אסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה".

הרי מפורש ברמב"ם: אין זה תפקידנו לפגוע בבני נח. האיסור לפגוע בהם בידיים קיים, כל עוד אינם עושים עמנו מלחמה. כל הדינים החמורים נאמרו רק בהקשר של מלחמה.

בשיעור הוזכר גם פרט מעניין: בדפוסים מסוימים של הרמב"ם, ההלכה הזאת שונתה, כנראה מפחד הצנזורה, ובמקום "עובדי כוכבים" נכתב "שבעה עממים". אבל זו אינה הגרסה הנכונה, ובמהדורות של ימינו, שבהן אין עוד צורך לפחד, הוחזרה הגרסה המקורית.

ולכן אמר הרב שרבנים רבים לא הסכימו עם מי שכתב שמותר לפגוע בנכרים. אין זה ההלכה. מה שנאמר בדיני מלחמה, נאמר רק בהם.

✨

חלק ו

להלכה ולמעשה

📝

סיכום שיטת הרמב"ם

לפי הרמב"ם רשאי לשבת בארץ רק מי שקיבל את שבע המצוות, והחובה העיקרית היא ללמד.

נסכם את מה שעלה. לפי שיטת הרמב"ם, בארץ ישראל מותר לשבת רק למי שקיבל עליו לשמור את שבע מצוות בני נח. מי שלא קיבל, אין לו זכות ישיבה בארץ לפי הרמב"ם. אבל אין שום חובה לפגוע במי שלא קיבל; זה אינו כתוב ברמב"ם כלל.

רק בזמן מלחמה, כשנלחמים במקום מסוים, נאמר ברמב"ם שהשלום מותנה בקבלת המצוות.

ומכאן לומד הרמב"ם את העיקר: אם רואים כמה התורה מקפידה על קיום שבע המצוות, למדנו שחובה עלינו ללמד את כל באי העולם לשמור אותן. התורה אינה מעוניינת בפגיעה בבני נח. היא מעוניינת שבני נח ישמרו את מצוותיהם. לכתחילה צריך לדאוג שילמדו וידעו. דיני המלחמה החמורים הם רק בלית ברירה, כשאין אפשרות אחרת; אבל העיקר והרצוי הוא הלימוד וההסברה.

ושאר הראשונים אינם מחמירים כרמב"ם. לדעתם רק מי שעובר על שבע המצוות בידיים אין לו זכות ישיבה בארץ, אבל מי שאינו עובר עליהן במזיד, גם אם לא קיבל אותן רשמית, מותר לו לשבת בארץ.

🧳

עובדים זרים

מי שמביא עובד זר לארץ, טוב שישתדל להביא מי ששומר את שבע המצוות.

יש לכך גם השלכה מעשית פשוטה. מי שמביא עובד זר לארץ, לבניין או לטיפול בחולה, צריך להשתדל, אם הוא יכול, להביא מי ששומר את שבע מצוות בני נח: מי שמאמין בבורא ואינו עובד עבודה זרה. והטוב ביותר הוא מי שקיבל עליו את המצוות ממש.

בדבר הזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד. הרמב"ם סובר שאסור להביא לארץ מי שאינו שומר שבע מצוות. הראב"ד מתיר. ובשעת הצורך, כשיש חולה וכדומה ואין ברירה, סומכים על הראב"ד. אבל מי שיכול, עדיף מאוד שימצא מי שקיבל עליו את שבע המצוות.

בשיעור עלה אפילו רעיון מעשי: לפתוח חברת כוח אדם של עובדים ששומרים שבע מצוות. כל יהודי דתי שירצה להביא עובד ויוכל לעמוד בכך, יעדיף להביא דווקא אותם. ויש בעולם לא מעט כאלה. שבע מצוות אינן דברים קשים: לא לעבוד עבודה זרה, לא לקלל את השם, לא לרצוח, לא לעבור על איסורי עריות, לא לגזול, לא לאכול אבר מן החי, ולהקים מערכת של משפט צדק. מי שמאמין בבורא ואינו עובד עבודה זרה, כבר עשה את רוב הדרך.

📣

להסביר ולשכנע

גם מי שאין בידו לכפות, יכול וצריך להסביר את גודל החובה והזכות שבשבע המצוות.

המסקנה העיקרית של השיעור היא מעשית: עלינו לשכנע בדברים, ככל שנוכל, על החובה ועל הזכות העצומה לשמור שבע מצוות בני נח.

הרב הציע לעשות מסע הסברה רחב ככל האפשר: סמינרים, חוברות, הרצאות על שבע מצוות בני נח. ובשיעור נאמר שיש רבים שמוכנים לשמוע. מי שחושב שאין שום טעם לנסות, טועה. בחלק השני של הנושא יובאו דוגמאות של אנשים שניסו, והצליחו.

וזה מחזיר אותנו להפטרה שבה פתחנו: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ". ולתפילת ראש השנה: "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ". אנחנו מתפללים שהעולם כולו יכיר בה'. ולפי הרמב"ם ולפי הרבי מלובביץ', אנחנו גם מצווים לעשות לשם כך.

כך מתגשם הייעוד שבסמל המנורה: עם ישראל כאור לגויים, שמלמד את העולם כולו את הדרך שה' רוצה בה.

💌

משפט מתוך השיעור

כך מתגשם הייעוד שבסמל המנורה: עם ישראל כאור לגויים, שמלמד את העולם כולו את הדרך שה' רוצה בה.
שבע מצוות בני נחגר תושברמב"םהלכות מלכיםאור לגוייםהרבי מלובביץ'הרב שאול ישראלי
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה